עיר במערב אוקראינה בחבל ווהלין, מרכז מחוז ז'טומיר.
העיר נמצאת במרכזו של יער טבעי על 4 נהרות: טטרב, קמיינקה, ירושנקה ופוטינקה.
את העיר חוצים שני כבישים מרכזיים באוקראינה: קייב ורשה וקייב ברסט.
העיר נודעה כמרכז יהודי חשוב מן המאה ה 18.
שנת 884 נחשבת כשנת יסוד העיר. לפי האגדה השם בא משותפם של אסקולד ודיר, מייסדי רוסיה העתיקה, ז'יטומיר.
העיר הייתה מרכזם של שבט ז'יטצ'ים, אחד מהשבטים הסלאביים העתיקים.
בשנת 945 התחיל בעיר מרד אנטי פאודלי. ב 1240 נכבשה ע"י הטטרים. ב 1320 על ידי הליטאים.
בשנת 1444 קיבלה העיר זכויות מגדבוריות. לאחר הסכם איחוד לובלין ב 1569 נעשתה חלק מפולין. מאז ז'יטומיר נחשבת למרכז המחוז.
ב 1793 לאחר חלוקת פולין השלישית צורפה לרוסיה והוכרזה כבירת חבל ווהלין.
ב 1918 בזמן מלחמת האזרחים בעיר פעלה במשך מספר שבועות ממשלת הרפובליקה העממית של אוקראינה.
לאחר ניצחון הבולשביקים במלחמת האזרחים נכללה ז'יטומיר באוקראינה הסובייטית. בתקופת השלטון הסובייטי עברו על העיר תלאות כביתר חלקי אוקראינה.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ 95,000 תושבים.
לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה, נכבשה ז'יטומיר על ידי הנאצים ביולי 1941. השלטון הנאצי כונן בעיר את מה שכינה "המחוז הכללי של ז'יטומיר", והיינריך הימלר הקים בה את מטהו האוקראיני.
בתקופה זו התקיים במקום מחנה עבודה לשבויי הצבא האדום. פעולות הדיכוי הנאצי של האוכלוסיה האוקראינית גרמו לפעילות של פרטיזנים בעיר וסביבותיה.
ב 13 בנובמבר 1943 הודיעו הסובייטים כי ז'יטומיר נכבשה על ידי הצבא האדום. הודעה זו הייתה מוקדמת מדי וליד העיר התחוללו קרבות עזים ורק ביום האחרון של 1943 שוחררה העיר על ידי הצבא האדום וחזרה להיות בשלטון סובייטי עד לפירוק ברית המועצות.
משנת 1991 ז'יטומיר היא חלק מאוקראינה העצמאית.
היישוב היהודי התקיים מתחילת המאה ה 18, אם כי אישור רשמי לגור בעיר התקבל רק ב 1792. רוב היהודים התפרנסו ממסחר, מלאכות זעירות או היו בעלי אכסניות ובתי מרזח.
ב 1753 הואשמו היהודים בעלילת דם, אשר הובילוה לרציחתם של 12 מיהודי העיר.
בשנת 1789 מספר היהודים הגיע ל 882 (כשליש מהתושבים), בשנת 1791 1,261 יהודים וב 1847 – 9,500 יהודים.
במאה ה 19 תנועת החסידות התפשטה מאד בעיר. בשנת 1837 בית הדפוס של סלוויטא עבר לז'יטומיר. בעיר פעלו מוסדות חינוך רבים באותה תקופה, עשרות חדרים, 5 בתי ספר לבנות ומכון למורים. בעיר התיישבו סופרי יידיש רבים, כמו מנדלי מוכר ספרים, גוטלובר ואחרים. המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק בילה בעיר את ילדותו, מגיל 6 ועד 17. מאיר דיזנגוף שירת כאן בצבא הרוסי ואחר כך נאסר בכלא בגלל פעילות מהפכנית.
ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ 30,000 יהודים, שהיוו שליש מכלל תושביה. עם פלישת הנאצים ולפני כיבוש העיר נמלטו רוב יהודי העיר מזרחה לברית המועצות ונותרו בה כ 10,000 יהודים.
בחודשים יולי ואוגוסט 1941 נרצחו בקבוצות קרוב ל 5,000 יהודים. הנותרים, כ 5,000 רוכזו בגטו. ב 19 בספטמבר 1941 לפנות בוקר, הוקף הגטו בשוטרים גרמנים ואוקראינים, היהודים הובלו לבורות הריגה שהוכנו מראש, נרצחו שם ונקברו בששה קברי המונים.
כיום מונה הקהילה היהודית בז'יטומיר כ 5,000 נפשות.
הקהילה מאוגדת במסגרת "איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה" וברבנות העיר והמחוז (ז'יטומיר הינה עיר מחוז במערב אוקראינה) מכהן הרב שלמה וילהלם, שהגיע בשנת 1994 כשליח חב"ד.
בעיר פועלים גם מוסדות יהודים כדוגמת הג'וינט ושלוחתו ההומניטרית "חסד" והסוכנות היהודית.
הקהילה מחזיקה בבית כנסת עתיק במרכז העיר ובו מקווה טהרה. חב"ד מנהלת מוסדות חינוך מגוונים השוכנים בכפר סמוך לעיר.
המכון הבין לאומי לחקר השואה- יד ושם
ז'יטומיר: ימיו האחרונים של ה- שטייטל
ילקוט ווהלין ו' אב תש"ו עמ' 7
ילקוט ווהלין ז' כסלו תש"ז עמ' 9
ילקוט ווהלין יח' – יט' אב תשכ"ד עמ' 5
ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג עמ' 25