עיירה השוכנת במרחק כ-30 וירסטאות מזויהיל.
קמני-ברוד הייתה עיירה כמעט כולה יהודית (רק נוצרים מעטים גרו במקום).
בעצם היה זה כפר אבל היה עניין בדבר שייחשב לעיירה.
היו בעיירה כ-150 משפחות יהודיות, ולהן רב, בית כנסת ומוסדות קהל. כמעט כל יהודי העיירה היו פועלים בבית החרושת הגדול לכלי חרסינה של זוסמן. גם הנוצרים שבמקום ובסביבה התפרנסו מבית חרושת זה. הם היו מספקים לו אבנים, טיט, לבנים, והם שהיו מובילים את החרסינה לתחנה.
כאנשי מעמד פועלים – נמשכו רבים מהם לתנועת ה"בונד". הניסיונות לארגן אגודה ציונית במקום לא הצליחו.
בית הרב המקומי היה פתוח לבני המקום, לאורחים ולעסקנים.
בימי מלחמת האזרחים והשתוללות ההיידמקים באוקראינה התחוללה בעיירה שחיטה גדולה ואכזרית.
לפי המקורות על הפגיעות הקשות ביהודי קמני-ברוד אבד הרוב הגדול של יהודי העיירה ורק מעטים ניצלו ממות. הפורעים-הרוצחים חגגו את ניצחונם.
משנכבש החבל ע"י הצבא האדום ונקבע בו השלטון הסובייטי, החלו לחקור את מעשי הרוצחים, אך לא ידוע אם באו על ענשם.
אז גם החלו להתרכז מחדש יהודים בעיירה ונכנסו לעבוד בבית החרושת לכלים כבימים ההם שלפני השחיטות.
תנאי הזמן והמקום גרמו שלא יגונבו ידיעות משם וכך לא ידוע מה היו החיים בקמני-ברוד שבמשטר החדש, שהוחלף מקץ 19 שנים בכיבוש הנאצי-גרמני ובו אבדו יהודי העיירה, כשאר יהודי ווהלין בגזרות תש"א-תש"ב.
מ. י. וו.
עפ"י ילקוט ווהלין יא' עמ' 26