עיירה גדולה על נהר המירה הזורם בגבול העיירה בדרך העולה לשפטובקה.
הריצב שוכנת במרחק 22 וירסטאות מקונסטנטין-ישן ו-3 וירסטאות מזסלב בסביבה חקלאית עשירה.
מספר היהודים בעיירה בשנת 1847 – 1194 נפשות, בשנת 1897 – 979 נפש, ובשנת 1920 – כ-2000 יהודים.
רוב יהודי העיירה עסקו במסחר תבואות ובחנוונות. היה בעיירה בית חרושת לסבון .
אחת לשבועיים נערכו ירידים ועשרות אלפים כפריים מהסביבה היו נוהרים שמה.
מצבם הכלכלי של יהודי העיירה בימי שלטון הצאר היה טוב.
ששה בתי תפילה היו בעיירה, תלמוד תורה לילדי העניים ומוסדות ציבור וחסד אחרים (בית מרחץ ציבורי ועוד). שלום ושלוה שררו בעיירה עד המלחמה העולמית הראשונה.
הריצב הייתה עיירה חסידית, היו בה חסידי טריסק, מקארוב, סקבירה וסטולין והאדמו"רים היו באים לבקר שם.
באו שנות 1917-1920 , שנות הדמים באוקראינה, שלא פסחו על הריצב. גל מחנות וצבאות שונים עבר בעיירה והשאיר את אותותיו המעציבים. השוד הראשון נערך ביהודי הריצב ביום 21 לספטמבר 1917. אח"כ ניסו אוקראינים מקומיים שהיו מוסתים – לשדוד יהודים, ובאחד הימים הופיעו בעגלות והתחילו לשלול שלל ולבוז בז בחנויות. אולם החיילים הצ'כים, שנמצאו בעיירה ובסביבתה, ירו באוויר והרחיקו אותם. ע"י כך ניצלה העיירה מפורענות. אחרי זה – בימי שלטונו של ההטמן סקורופדסקי באוקראינה הופיע אטאמאן אוקראיני ואיים לשרוף את העיירה. היהודים שלחו אליו את הכומר שהיה ידידם, עם ר' אברהם לחמן לבקש רחמים והוא הסכים לוותר על איומו כנגד תשלום של 70 אלף קרבובנצים.
עם צאת מחנה אחד מהעיירה היה בא מחנה אחר, ושוב נפל פחד על יהודי העיירה. שדדו בהם ואף פגעו בנפש. זכורה המלחמה בין חילות הבולשביקים שעמדו בחורשה מצד קונסטנטין-ישן מזה ושל האוקראינים שעמדו על הגבעה מצד שפטובקה מזה. בחילופי היריות מול פני העיירה הייתה שעת צרה וסכנה ליהודים ורובם הסתתרו במרתפים.
לא ימחה זכר השוד של הבולשביקים בא' דחוה"מ פסח., שעה שהלכו מבית לבית ומחנות לחנות ושדדו בלי רחמים.
בשנת 1919 גירשו הפולנים את הבולשביקים והאוקראינים מהעיירה ומהסביבה. מיד לכניסתם אסר הקומנדנט הפולני שני יהודים מחשובי העיירה בטענה שליהודים יש נשק טמון לרוב . איים לנקום בהם באמצעים שונים וסיפר על הלקותו 70 בחורים באוסטרופול הסמוכה בעוון החזקת נשק.
הרב וראש העיירה טענו שאין נשק ליהודי העיירה השקטים. אז דרש הקומנדנט מהרב שישביע את היהודים שאין להם נשק ומי שיש לו ימסרהו בעצמו. למחרת נאספו כל יהודי הריצב בבית הכנסת , הודלקו נרות ולפני ארון קודש השביע הרב את בני העיירה בנוכחות קצינים וחיילים פולנים שנשלחו ע"י הקומנדנט , כי נקיים הם מנשק.
לא ארכו הימים והעיירה עברה לשלטונה של רוסיה המועצתית ונשארה תחתיו עד הכיבוש הגרמני בשנת 1940. החיים קיבלו צורה חדשה. סדרי רוסיה החדשים שינו תכלית שינוי את כל מהלך החיים של היהודים : ביטול מוסדות לאומיים, גזירות על הדת ונושאיה, ביטול בעלות על רכוש, שליטים תקיפים בקהל, הרודים בו לעתים באכזריות וכד'.
מצבם של יהודי העיירה נעשה חמור. האמיד של אתמול נעשה עני ואביון מגוזלו… ומוגבל בזכויותיו האזרחיות בגלל עברו הבורגני.
הוקם בעיירה "איספולקום", מוסד מנהל ראשי לענייני החבל ו"סלרדה" לענייני העיירה הכלליים והציבוריים, בה ישבו צעירים יהודים מקומיים מבני המקום שעלו לגדולה. הם שפכו את מרותם, לעתים באופן גס ואכזרי, על יהודי הריצב, רדפו את הדת כדרך היבסקציה ומשלו בכיפתם.
את בית הכנסת של חסידי סקבירה הפכו לבית אוכל פומבי ובעזרת הנשים סידרו חנות ציבורית, בה נמכר בין השאר גם בשר חזיר. את הבניין היפה של בית התפילה של החייטים הפכו למחסן של פשתן, סמרטוטים וחומרים אחרים. בבית התפילה סידרו מאפיה ואח"כ – בשנת 1929 הפכוהו לבית-הבד לשמן, בבית הכנסת הגדול, בניין עץ ישן – סודר מחסן תבואות ציבורי ואת בית התפילה המקרובי – הרסו אנשי השלטון לגמרי מתוך נימוק שאין צורך בו, החומרים שלו דרושים למטרה אחרת. גם את בית הכנסת הקטן של מאספי סמרטוטים הרסו עד היסוד.
כשלא נשאר אף בית כנסת אחד לתפילה – הלכו היהודים ושכרו שני חדרים בקצה העיירה, בדרך המובילה לקונסטנטין-ישן על מנת להתפלל שם. הופיעו נציגי ה"סלרדה", פיזרו את המתפללים ואסרו את החזן.
גביית המסים ע"י הגובה האינספקטור מטעם הגוסבנק הייתה פרשה עגומה מאד, מרבים נלקחו הבתים על הרהיטים ונכסים אחרים, ובעל הבית הושלך מדירתו – וזה לתשלום המס, לכיסוי החוב וכו'.
עם כניסת הנאצים בשנת 1941 חל מפנה פתאומי. היהודים שתו מכוס התרעלה, ועיירה מאוכלסת יהודים זו נאנחה תחת שבט עולם של הצוררים הגרמנים, שעשו בה את מעשי שפלותם ונוולותם, הגלו ורצחו את כל היהודים , זקן ונער והרסו את העיירה עד היסוד.
תמה קהילת הריצב ונמחקה.
א. אבטיחי-הדרי
עפ"י ילקוט ווהלין ג' עמ' 29-31