בחבל לא מפותח, בסביבת יערות וביצות בפוליסיה הווהלינאית עמדה העיירה אוליבסק. מניחים שהיא מונה כבר כמה מאות שנים. בפרטיכלים של ועד ארבע ארצות נזכרת אוליבסק בשנת 1750 לרגל העברתה מהעיר פינסק, בענייני תשלום מסים לגליל ווהלין. כבר בימים הרחוקים ההם היה בה יישוב יהודי ניכר.
לפי מפקדים של הרוסים נמצאו בשנת 1847 בעיירה 845 יהודים, בשנת 1897 עלה מספרם ל 1187, ובשנת 1923 הגיעו ל 1494 נפש.
אוליבסק הייתה בין העיירות החשובות שבמחוז אוברוטש, לא רק באוכלוסייתה, כי אם בסחרה, בדרגת התפתחותה, בקשריה עם מרכזים, בעושרה וברמת חייה.
באוליבסק גרו סוחרי יערות רבים, ביניהם אמידים, נדבנים וטובי לב, אנשי כרך ומעוף, שבאו מן החוץ ועמדו במגע עם מרכזי המסחר במדינה. כאן היו משרדי היערות וסוחריהם, ובעיירה בלטה שכבה של אנשי מעשה שהטביעה את חותמה על כל מהלך החיים והתנועה במקום. כל זה התפתח מאז שנסללה מסילת הברזל קייב קובל (1891 בערך), שעברה דרך אוליבסק. הקשר עם קייב נעשה חזק וממרכז גדול זה שאבה העיירה חומר ורוח והיא גדלה ופרחה.
עם פיתוח העיירה יסדו היהודים בשנת 1908 בנק לקרדיט הדדי, שהיה מוסד חשוב בשביל הסוחרים. התקיימה גם קופה להלוואה וחסכון. מוסד זה נוסד ב 1906 ע"י יק"א בשביל המוני היהודים שבעיירה. בשנת 1912 היו לו 471 חברים, אולם בשנות המלחמה בוטל.
ראוי לציין שכמעט כל יהודי אוליבסק חיו בידידות ויחסי אחווה שררו ביניהם כל השנים עד השלטון הסובייטי.
יהודי אוליבסק היו חסידים (סטולין, צרנוביל, מקרוב, טריסק, הורנוסטייפל וברזנה), ועם זאת, נטו לציונות, תמכו ברעיון, הקשיבו לנואמים שבאו אליהם, תרמו בעין יפה לקרנות ציוניות, נתנו לבניהם לפעול באגודה הציונית והיו כאלה שבעצמם השתייכו לתנועה זו. ב 1912 התארגנה אגודת ילדים בני 9 – 14 "דוברי עברית", שהתקיימה כמה שנים והיה לה מועדון וספרייה. ילדי אגודה זו החיו במקום את השפה העברית ומהם גדל דור ציוני.
הציונים לקחו חלק פעיל בוועד העזרה לפליטים יהודים, שגורשו ע"י צבאות רוסיה בראשית מלחמת העולם הראשונה (1914- 1915) ממקומותיהם.
מהמוסדות שהתקיימו בעיירה ראויים לציון ה"תלמוד תורה", וה"הקדש" שאכסן עוברים נצרכים ובו הם קיבלו עזרה.
שישה בתי כנסת היו באוליבסק: בית המדרש הגדול של חסידי סטולין, צ'רנוביל, ברזנה והורנוסטיפל ו"תפארת ישראל" – של הציונים והנוער בכלל. מתפללים לא חסרו בכולם.
כשפרצה השרפה הגדולה בשנת 1917 עלו באש כמעט כל בנייני העיירה. אולם היהודים, שהיו זריזים ומבוססים ברובם הגדול, הקימו מחדש את בתיהם והעיירה יפתה עוד יותר משהייתה.
בתקופת שלטון קרנסקי ברוסיה החלו התמורות ברוסיה ובאוקראינה במלחמות אזרחים ובחלקם של יהודי אוליבסק נפל לא מעט סבל.
בימים 29 ו 30 בדצמבר 1918 חנו גדודי צבא אוקראיני של פטלורה בתחנת הרכבת אוליבסק בעברם ברכבת מצד קיוב דרך סארני וקורוסטין. בבקרם בעיירה הראו החיילים את כוחם ויחסם ליהודים. הם השתוללו , פגעו ביהודים והכום מכות רצח, שדדו וגזלו את כספם. שני ימים נמשכו הפרעות.
נשלחו שליחים לעודד את היהודים להתגייס לצבא, התעמולה הצליחה לאחר לבטים רבים ובמשך ימים מספר התרכזו בעיירה כמה מאות יהודים מתנדבים שהתייצבו לצבא. ללא בדיקות יתרות נשלחו מיד מן העיירה. איש לא ידע לאן הובלו מתנדבים אלה. הקרונות נקשרו לרכבת שהובילה עוד חיילים והיא זחלה לאט לאט ובהפסקות עד שהגיעה לתחנת קורוסטין. אצל המגוייסים היהודים התחילו להתעורר ספקות, האם אין מובילים אותם ישר לחזית האוקראינית רוסית? מה עשו? שלחו שניים לחקור ולהיוודע דבר בעקיפין והשליחים הביאו לקרונות ידיעה, שהרכבת תישלח לתחנת מאלין – כלומר לצד קייב, מקום בו התנהלו אותה שעה קרבות בין אוקראינים לבולשביקים.
מיד קמו ונתקו את הקרונות מהרכבת ואחר כך קשרו אותם לרכבת שעמדה להישלח לנובוגרד וולינסק. בדרך עד נובוגרד וולינסק הספיקו רבים להסתלק מהקרונות ונעלמו, ועד שהרכבת הגיעה למחוז חפצה נשארו בקרונות כמחצית המגויסים שגם הם נמלטו.
המצב בעיירה ירד, רבים עזבוה. ימים קשים עברו על אוליבסק עד שנכבשה ע"י הפולנים ואח"כ עברה מהם לידי צבאות הבולשביקים, ששלטו עד 1941. מעטות הידיעות על החיים של יהודי אוליבסק תחת המשטר הסובייטי. ידוע שאחרי כיבוש העיירה ע"י הנאצים הגרמנים נכרתו כל יהודי העיירה.
אבא חיים שפירא
עפ"י ילקוט ווהלין ט' עמ' 20 – 22