האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין בישראל

World Association Of Wolynian Jews in Israel

הורוכוב

Horokhow, Gorokhov עיירה נפתית בדרום מערב ווהלין.

הורוכוב נזכרת לראשונה בשנת 1450 כשהמלך קזימיר היאגלוני נתן אותה במתנה לרוזן ממשפחת אוליזרוב. בשנת 1545 עברה לרשות הדוכסים סאנגושקו-קושירסקי, ואחד מהם, גריגורי ואשתו סופיה, העניקו למקום זכויות מגדבורגיות. בכתב ההענקה הוגדר גם מעמד היהודים.

הידיעה הראשונה על המצאות יהודים בהורוכוב היא משנת 1536, ויש לשער שראשית ההתיישבות קדמה לכך. את כתב הזכויות המגדבורגיות של הדוכס סאנגושקו אישר המלך זיגמונט השלישי ב 10 במרס 1601. לגבי היהודים נאמר שם: "היהודים בעירנו הורוכוב יהיו תחת היוריסדיקציה שלנו, ולעירונים אין עליהם דבר. יש לתת להם רחוב נפרד שישתרע מן השוק עד בית הכנסת, ולקבוע מקום ליד בית הכנסת בשביל האיטליזים". על פי ראשית הפיסקה הזאת היו יהודי הורוכוב נתונים לשיפוט של בעל המקום.

בשנת 1700 התקיימה במקום התוועדות של מחוז ווהלין ובה נקבעה חלוקת מס הגולגולת לאותה שנה. על קהילת הורוכוב הוטל סכום של 675 זהובים, סכום נכבד בהשוואה למס שהוטל על קהילות אחרות. הורוכוב נמנתה איפוא עם הקהילות הבינוניות בווהלין.

בסוף המאה ה 18 בנה בעל העיר, הרוזן סטרוינובסקי, ארמון ובו מוזיאון, שכלל ציורים של מיטב ציירי המערב וכן פסלים עתיקים מיוון ורומי. במחצית השניה של המאה ה 19, לאחר שהועברו האוספים לפטרבורג ולגאליציה נעזב הארמון ועם הזמן הוא נהרס לגמרי.

לאחר חלוקת פולין השנייה (1793) נקבע הגבול בין רוסיה לאוסטריה בסמוך להורוכוב. דבר זה נתן דחיפה לפיתוח המסחר בעיירה שחלק נכבד ממנו הייתה הברחת סחורות בעיקר לתחום גאליציה, שבשליטת אוסטריה.

בראשית המאה ה 20 החלה בהורוכוב התעוררות ציונית-לאומית. במקום נוסד וועד של "חובבי ציון", שהוכר כסניף של הוועד האודיסאי . הסניף אסף כספים והפיץ את הרעיון הציוני. בשנת 1909 נוסד בית ספר פרטי עברי ובו נלמדה גם השפה הרוסית.

בראשית מלחמת העולם הראשונה התחלפו בהורוכוב השליטים. הרוסים נסוגו ונכנסו האוסטרים.

בראשית שנת 1918 התפורר הממשל האוסטרי והורוכוב נעשתה הפקר לכנופיות של אוקראינים. אחד מצעירי המקום (יוסי אייזן) ארגן הגנה עצמית, שהצליחה למנוע מעשי שוד ורצח ואף לקחה בשבי כנופיה של אנשים מזוינים. שלטונם הקצר של נציגי פטלורה במקום הצטיין באווירה אנטישמית, יהודים הולקו בפומבי. השקט בא עם התבססות השלטון הפולני, במחצית השנייה של שנת 1920.

גם בימי מלחמה נמשכה הדאגה לחינוך. בשנת 1915 עסק בהוראת השפה העברית בהורוכוב מורה, שערק מן הצבא הרוסי הנסוג – משה חשצ'וואצקי. לימים היה האיש למשורר בשפת היידיש. בשנת 1916 השיגה קבוצת מורים מן הממשל האוסטרי רישיון לפתוח בית ספר עברי. ממוסד זה צמח מאוחר יותר בימי שלטון פולין, בית ספר עברי "תרבות".

בשנת 1917 נוסד בהורוכוב חוג דרמה לחובבים.

בשנת 1919 נוסד סניף של מפלגת צעירי ציון ואלה פתחו מועדון וסייעו לקיומו של בית הספר העברי בעיירה.
באותו זמן ניסו מומחים לעיבוד עורות, שהובאו ממקום אחר, לארגן סניף של ה"בונד".

השלטון הפולני קבע בהורוכוב את בירת הממשל הנפתי (פוביאט). הדבר תרם לקידום העיירה, שכן הופעלה במקום תחנת חשמל ונסללו כמה כבישים: לתחנת הרכבת הקרובה, ללוצק וללבוב. עד סוף שנות השלושים הוכפל מספר תושבי הורוכוב, אך מספר היהודים גדל רק ברבע בערך.

חלק מן המפעלים – טחנת קמח אחת מתוך שלוש שהיו בעיירה, 6 מפעלים להפקת שמן, 5 טחנות גריסים, מנסרה ומלבנה – השתייכו ליהודים. הענף המסחרי העיקרי היה קניית תבואות, בהמות ועופות בכל האיזור, ויצואם למרכז פולין ולגלילות פולסיה ונובוגרודק.

הפעילות הכלכלית של היהודים נסתייעה בכמה מוסדות כספיים. הראשון היה קופת גמ"ח, שנוסדה עם הון יסוד של 12,000 זהובים, שמחציתו נאספה בעיירה ומחציתו התקבלה מן הג'וינט. המוסד השני היה הבנק העממי-הקואופרטיבי, שנוסד בשנת 1927 מטעם איגוד הסוחרים.

במועצת העירייה היו מיוצגים יהודים מזרמים פוליטיים שנים. אחד מסגני ראש העיר היה יעקב חומש, עסקן ציבורי רב פעלים, שהיה יושב ראש ההסתדרות הציונית בהורוכוב, יושב ראש ועד "תרבות" במקום, מייסד הבנק העממי ועוד.
מלבד בית הכנסת ובית המדרש הגדולים היו בהורוכוב בתי תפילה של כמה סיעות של חסידים. החשובות שבסיעות אלה היו אוליקה וטריסק. מלבד אלה היו בהורוכוב גם חסידי סדיגורה וסטולין-קרלין. בשנת 1920 נמצא בהורוכוב פנקס חברה קדישא, שהרישום הראשון בו היה מראשית המאה ה 19. על פי דברי הפתיחה של הרבי מטריסק שנכתבו בשער הפנקס בא זה במקום הטופס שנגנב.

בית הספר העברי, שחודש בראשית השלטון הפולני, נסגר ב 1924 ונפתח שוב, לאחר מאמצים מרובים. בשנת הלימודים 1926/27, למדו בו 50 תלמידים, מספרם הלך וגדל בהתמדה, ובשנת 1936 היו בו 435 תלמידים. בית הספר העברי התקיים עד ספטמבר 1939.

חוג הדרמה לחובבים שליד ועד תרבות המקומי המשיך בפעילותו בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ונוסף עליו עוד חוג, שהוקם מטעם "צישא" ולידו תזמורת מנדולינות. שני החוגים האלה ושתי הספריות היו מוקדים לפעילות תרבותית בצורת הרצאות ודיונים. בשנות השלושים המאוחרות התגברה האנטישמיות בהורוכוב. בשנת 1936 היו מקרים רבים של השתוללות בריונים: הם שברו שמשות בבתי היהודים, הרסו מאפייה יהודית והיכו עוברי אורח יהודיים.

עם התבססות השלטון הפולני התארגן בהוכורוב, סניף של "החלוץ" ובשנת 1921 עלו ששת החלוצים הראשונים לארץ ישראל. רשמית נוסד הסניף בשנת 1925 ולידו הוקם קן של "החלוץ הצעיר". במקביל הוקמו גם סניפים של המפלגות הציוניות: ציונים כללים, "על המשמר" "עת לבנות", התאחדות, המזרחי, צ"ס, ואחר כך פועלי ציון והרוויזיוניסטים. מבין תנועות הנוער נוסדו, נוסף לקן של "החלוץ הצעיר", קנים של "השומר הצעיר", בית"ר, צעירי אגודת ישראל ועוד. חברי בית"ר קיבלו מן השלטונות הפולניים רשות לעבור אימון צבאי בנשק, ובשנת 1937 הצטרפו לאצ"ל במחתרת. בשנת 1935 התקיימו בהורוכוב שני קיבוצי הכשרה, האחד של "החלוץ" ובו 60-70 חברים והשני של בית"ר.

ביוני 1941 נערך בסביבת הורוכוב קרב שנמשך יממה בין הצבא הרוסי ובין הצבא הגרמני. עקב ההפגזות נשרפו כמה מבתי העיירה. במקום הוקמו שלטון ומיליציה אוקראיניים ואלה התעללו ביהודים, אסרו אנשים ושחררו אותם תמורת שוחד, סחטו ושדדו ואף רצחו שניים. הממשל הצבאי הגרמני הטיל על היהודים חובה לשאת את אות ההיכר היהודי, אילץ אותם לצאת לעבודות כפייה ומינה יודנראט. תוך 48 שעות היה על יהודי הורוכוב לשלם כופר בגובה של 100 רובל למבוגר ו 50 רובל לילד.

ב 12 באוגוסט 1941 הגיעה להורוכוב יחידה של איינזצקומנדו a4 ובעזרת אוקראינים מקומיים אספה 300 יהודים, הובילה אותם לגן העירוני ושם רצחה את כולם.

בראשית אוקטובר 1941 הוכרז על הקמת גטו ויהודי הורוכוב נאלצו לעבור אליו תוך יום אחד, לפני שנכנס לתוקפו העוצר.

אחר כך הובאו לגטו בערך 2,000 יהודים מדרושקופול, לוקאץ', סוויניוחי וסינקיביצ'ובקה.

בגטו הצטופפו בערך 5,000 נפשות והוא חולק לשני חלקים: באחד היו בעלי המקצוע הנדרשים (ה"מועילים") עם בני משפחותיהם, ובשני היו האחרים (ה"בלתי מועילים").
העובדים קיבלו 300 גרם לחם ליום, והלא עובדים – 150 גרם. בתקופת קיומו של הגטו נרצחו יהודים יחידים עבור "חטאים" שונים.

בכ"ב באלול תש"ב (4 בספטמבר 1942) רוכזו יהודי הורוכוב, הובלו לבורות ליד הכפר צ'וייב ונרצחו, בודדים הצליחו לברוח ולהסתתר במחבואים אצל פולנים ו"שטונדיסטים" אוקראיניים וכך ניצלו.

ב 3 באפריל 1944 שוחררה הורוכוב בידי הצבא האדום.

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'

מצבת הנצחה בבית העלמין בחולון

ילקוט יא' אלול תש"ט עמ' 13

ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג עמ' 43