קוזין

עיירה בנפת דובנא

Kozin במאה ה 15 הייתה קוזין רכוש המרשלק של ווהלין – אוליזר שילוביץ, ובמאה שאחריה הייתה רכוש האצילים קוזינסקי.

בשנת 1538 העניק המלך זיגמונט הראשון ליישוב זכויות עיר מגדבורגיות ואת הזכות לקיים ירידים ולפתוח פונדקים. בשנת 1583 נמנו ברשימת המס ששילמה בעלת המקום קוזינסקה 59 בתים ועוד נאמר שם שנגבה מס משני משרתים יהודים. הימצאותם של משרתים יהודים מעידה על קיומו של יישוב יהודי, שראשיתו כנראה בעת שהעיירה הייתה לעיר, כלמר אמצע המאה ה 16. בשנת 1652 בתקופת גזירות ת"ח ות"ט תקפו הטטרים את קוזין, הרגו את היהודים שמצאו והחריבו את העיירה. על תילם נותרו רק שני בתים של יהודים. אבל היישוב היהודי בקוזין התאושש והוא נזכר ברשימת מס הגולגות מינואר 1700, שאושרה בהתוועדות מחוז ווהלין שנערכה בהורוכוב. קהילת קוזין הייתה כפופה אז לקהילה הראשית קרמניץ.

בכ"ו בטבת ת"פ (ינואר 1720) התקיים בקוזין כינוס של ועד מחוז ווהלין. בין שאר העניינים נדונה תלונתו של רב על הקהל ביישובו שלטענתו רודף אותו ומתנכל לו. לדברי הרב הלשינו עליו לשלטונות ובשל כך הוא נאסר ואיבד את רכושו. על פסק הדין שהתקבל בעניין זה חתמו רבני אוסטראה, דובנא, לוצק, קובל וקרמניץ – כולם מן הקהילות הראשיות של ווהלין.
בסוף המאה ה 19 גדל מספר היהודים בקוזין וידוע שהיה בה בית כנסת אחד.

יהודי קוזין התפרנסו מסחר בתוצרת חקלאית, ממסחר זעיר וממלאכה. בבחירות לקהילות צורפה קוזין לקהילות מלינוב ווורבה. ילדי העיירה למדו בבית ספר ממלכתי פולני ואת לימודי הקודש ועברית – בתלמוד תורה. במקום פעלו גם ועד עזרה ליתומים וחוג דרמה לחובבים.

בין המבוגרים היו פעילים בעיקר הרוויזיוניסטים ואנשי "המזרחי" ואילו בין הנוער – "החלוץ" ובית"ר.

כשפרצה מלחמת ברית המועצות-גרמניה הפציץ חיל האוויר הגרמני את העיירה. רבים מתושביה ניסו לברוח לכיוון קרמניץ, אך עד מהרה שבו לקוזין. הצבא הגרמני נכנס לעיירה ב 25 ביוני וקבע בה ממשל גרמני. כעבור כמה ימים נדרשו כל הגברים להתרכז ולהסתדר בשורות, כמה אוקראינים עברו והצביעו על יהודים, שהוחשדו ככל הנראה כפעילים סובייטים, ואלה נורו ונהרגו. כעבור שישה שבועות נקבע בקוזין שלטון אזרחי וזה ארגן מעשי שוד של יהודים ואת שריפת בתי הכנסת על ספרי התורה שבהם. כעבור זמן מה נערכה אקציה ובמהלכה נהרגו 20 יהודים.

בערך ב 23 במאי 1942 נצטוו היהודים להתרכז תוך יום בגטו, ב30 במאי 1942 הוצאו מן הגטו 372 איש, כמחצית מתושביו הובלו לבורות ונורו למוות. רבים ברחו והסתתרו. ב 6 באוקטובר 1942 (חול המועד סוכות תש"ג) נאספו יהודי הגטו הובלו לבורות ושם נרצחו. אלה שברחו נתפסו ברובם בידי איכרים הוסגרו ונורו. כ 30 יהודים ניצלו הודות לאיכרים צ'כים ופולנים שהסתירו אותם.

קוזין שוחררה בידי הצבא האדום ב 19 במרס 1944.

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'

ילקוט ווהלין ח' ניסן תש"ז עמ' 27