האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין בישראל

World Association Of Wolynian Jews in Israel

לובומל

ארץ חלם, הידועה מן המאה ה 10 כחלק מן הממלכה הרוסית הקיובית, השתייכה אחר כך למלכות פולין ופעם לנסיכי האליץ. באמצע המאה ה 14 הייתה שייכת לסירוגין לפולין ולליטא, עד שצורפה לכתר פולין, בשנת 1377, בידי המלך לודוויג. החל מראשית המאה ה 15 הייתה לובומל בתחום וויבודיות רוסיה ואחר כך בעלז ורק לאחר חלוקת פולין, וצירוף האיזור לאימפריה הרוסית, נכללה בפלך ווהלין.

הידיעות הראשונות על יישוב יהודי בלובומל הן מן השנים 1370-1382.

לפי הערכות של היסטוריונים התגוררו בשנת 1563 בלובומל בין 400 ל 450 יהודים.

בשנת 1557 העניק המלך זיגמונט אוגוסט כתב זכויות ליהודי לובומל. וניתנה להם הזכות להישפט בפני הווייבודה, ולערער בפני בית הדין של המלך.

בשנת 1564 החזיקו יהודי לובומל ב 8 לאן (כ 140 הקטאר) של אדמה חקלאית.
רבני לובומל השתתפו בהתכנסויות ועד ארבע ארצות וייצגו בהן את תשע הקהילות הראשיות של גליל חלם-בעלז.
לאחר גזירות ת"ח ות"ט השתקמה הקהילה והתבססה כלכלית.

בשנת 1671 אישר מחדש המלך מיכאל וישניובייצקי את כתב הזכויות, באותה תקופה גם נבנה בלובומל בית כנסת בצורת מבצר, שנועד להיות מקום מוגן מפני פשיטות הקוזאקים והטטרים. קירותיו העבים נבנו מלבנים, חלונותיו צרים ובמעקה הגג הותקנו חרכי ירי.

במפקד שנערך ב 1701 נמנו 396 יהודים ומלבדם נתגלו עוד 131 מתחבאים, סך הכל 527 נפש.

בשנת 1728 הייתה שריפה גדולה שהתחילה בבית יהודי. כל היישוב נשרף, להוציא בית הכנסת (המבצר) ולהבדיל הכנסיה הקתולית והפרבוסלבית. על פי הצהרה בשבועה שמסרו שני נציגים יהודיים מלובומל, נחמן בן הירש וזלקו הצורף (שמוקלר) נשרפו 103 בתים של יהודים ו 22 חנויות על תכולתן.

עד סוף המאה ה 18 גדלה האוכלוסיה היהודית והגיעה ל 1,000 נפש. אז צורפה לובומל לקיסרות הרוסית ונכללה בפלך ווהלין, נפת לודמיר.
בתקופה זו החלה ירידתה הכלכלית של לובומל. רוב היהודים התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה שהתבססה על הסביבה הכפרית.

בשנת 1898 נוסד במקום תלמוד תורה.

השנה הראשונה של מלחמת העולם הראשונה הורגשה אך מעט. היו מעשי שוד וביזה שעשו הקוזאקים שעברו את העיירה בדרכם לחזית. בסוף יוני 1915 החל הצבא הרוסי לסגת וברגע האחרון נמנע פוגרום, מאחר והצבא האוסטרי מיהר לכבוש את העיירה.
תחת הכיבוש האוסטרי החלו חטיפות לעבודות כפיה, הוחרמו מצרכי מזון וסחורות והשתרר רעב ובעקבותיו פרצו מגיפות טיפוס ודיזינטריה.

בסוף 1918 תפסו הפולנים את השלטון מידי האוסטרים. ערב אירועים אלה בימים 2 ו-3 בנובמבר 1918, ערכו חיילי יחידה צ'כית מן הצבא האוסטרי ובריונים פולניים מקומיים פוגרום ובו נשדד רכוש רב, 5 יהודים נפצעו קשה. משנכנסו הפולנים חזרו החיים בהדרגה למסלולם, נוסדו סניפים של "פועלי ציון", ושל תנועת הצופים "השומר הצעיר", הוקמה להקת דרמה של חובבים, שהפכה להיות במהרה מרכז חיי התרבות.

בבחירות הראשונות לעירייה, שנערכו בשנות העשרים, נבחרו יהודים לכל 12 המושבים במועצה, שכן לפי מפקד שנערך בשנת 1921 היו כמעט כל תושבי לובומל יהודים (94.4%). עיקר פרנסות היהודים התבססו על התוצרת החקלאית של האיזור, טחנות קמח, מפעל להפקת שמן, מנסרה ממשלתית ומפעל לבטון.

באמצע שנות השלושים התגברה האווירה האנטישמית, ובאמצע יוני 1937, ביום שוק אחד, נאספו בעיירה אלפי איכרים מוסתים ורבים מהם החלו להרוס דוכנים של יהודים. התובע הפולני התערב מיד ואסר את המסית והפורע הראשי. גם המשטרה הגיעה ועצרה את הפוגרום בראשיתו.

בשנים 1920-21 נפתח בית ספר עברי "תרבות" שהתקיים עד ספטמבר 1939. באמצע שנות השלושים נפתח בית ספר עברי דתי מרשת "יבנה".
פרט לסניפים של "פועלי ציון" ו"השומר הצעיר" ואחר כך של "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר". בשנת 1929 נוסד סניף של "בית"ר". כמו כן פעלו גם "המזרחי", הרוויזיוניסטים, "ברית החייל", "הנוער הציוני" ועוד.

במלחמת פולין גרמניה בספטמבר 1939, עבר הצבא הגרמני את נהר הבוג, כבש את לובומל ושהה בה עד 20 בספטמבר. משנסוג, נכנסה לעיר יחידה פולנית וחייליה רצחו 13 צעירים יהודיים. ב 23 בספטמבר נכנס הצבא האדום והוקם שלטון סובייטי, שהתקיים עד יוני 1941.

ב 25 ביוני 1941, לאחר כמה ימים של הפגזות והפצצות, נכנס הצבא הגרמני ללובומל. מרכז העיר, שרובו היה שייך ליהודים, הועלה באש. תוך כמה ימים הוחרמו מן היהודים דברי הערך והוטלה עליהם החובה לענוד סרט שרוול ועליו מגן דוד כחול, זה הוחלף ב 30 בספטמבר בטלאי צהוב. הוקם יודנראט, שחבריו היו עסקני ציבור לשעבר, בראשו הועמד ראש הקהילה לשעבר קלמן קופלזון.

ב 22 ביולי 1941 נאספו 400 גברים, הובלו אל מחוץ לעיירה ונרצחו. כעבור חודש ב 21 באוגוסט שוב נאספו 400 יהודים רובן נשים צעירות וכולן נרצחו. בסוף אותו חודש אוגוסט נצטוו היהודים לרכז את ספרי התורה מכל בתי הכנסת, ונשים יהודיות הוכרחו לשרוף אותם בפומבי. הגרמנים התעללו בעיקר ביהודים דתיים. גזזו את זקניהם, הכריחו אותם לרקוד ומעשים נוספים. בנובמבר 1941 רוכזו היהודים בכמה רחובות וב 5 בדצמבר הוקם הגטו, שחולק לשניים. בחלק אחד גרו בעלי המקצוע ומשפחותיהם ובשני כל השאר.

ב 1 באוקטובר 1942 הוטל מצור על הגטו והגרמנים ועוזריהם האוקראינים החלו להוציא את היהודים ממנו ולהובילם אל הבורות. ביום הראשון נורו למוות 1,800 איש. הרצח נמשך כשבוע, שכן רבים ברחו או התחבאו במחבואים ובבונקרים שהוכנו מראש. רובם נתפסו והובלו לבורות המוות.

בגטו לובומל היו התארגנויות של כמה קבוצות מרי, פעולות התנגדות היו גם בעת החיסול. קבוצה של 30 צעירים (ביניהם היה מאיר שיינוולד) הצליחה להגיע ליער ובאמצע 1943 הצטרפו חבריה לאוגדה פרטיזנית סובייטית ווהלינאית בפיקודו של גנרל אלכסי פיודורוב. קבוצות ויחידים שהצפינו ליערות שאצק, מצאו את דרכם ליחידות סובייטיות שונות. אחדים מהם מתו, נפלו או נרצחו בראשית 1944 מידי פרטיזנים פולניים אנטישמים (כנראה מתנועת נ.ס.ז.).

לובומל שוחררה ב 19 ביולי 1944, חזרו אליה 51 ניצולים.
בזמן שהחלה הרפטריאציה לפולין עזבו אותה רובם בדרכם מערבה.

עפ"י פנקס הקהילות כרך ה'.

ספר יזכור

תרגום לעברית של מאמרים ביידיש בספר יזכור. תרגמה: אסתר ויינשלבוים

באתר ויקיפדיה

ילקוט ווהלין יא' אלול תש"ט עמ' 27

ילקוט ווהלין טז' – יז' חשון תשי"ג עמ' 59

סיפורו של אברהם הטמן ניצול מלובומל:
Getman Abraham, Borders of Hope, A Teenager's Flight for Life,vatage press, 2000

מצבת הנצחה בבית העלמין בחולון